התיישנות מכוונת: האשליה ותרומתה לכלכלה העולמית

עד לפני כמה שנים, חשבתי בתמימות שפעם היו מייצרים דברים איכותיים באמת (ששורדים עשרות שנים!) ושכיום המומחיות הזו אינה קיימת עוד –  שרוב החברות מסוגלות לייצר רק דברים שמתקלקלים מהר. מקור המחשבה הזו היה כנראה ההורים שלי, שחושבים שמעיל הפרווה של סבתא שלי הוא באיכות שכבר לא מייצרים עוד (ולכן צריך לשמור אותו) והעיפרון המכני שאבא שלי קנה לפני 30 שנה הוא מתנת האל למין האנושי.

אולם, התבגרתי והבנתי שחברות לא מייצרות מוצרים שמתקלקלים תוך 18 חודשים או פחות בטעות או בגלל חוסר יכולת, אלא זו מדיניות מכוונת, שהתפתחה בשנות ה-30 בארצות הברית ונקראת Planned Obsolesence, או התיישנות מתוכננת (מכוונת). נורות, מוצרי חשמל, אופנת המונים, סכיני גילוח, גרבי ניילון, טלפונים סלולריים, מדפסות ומחסניות דיו – רוב המוצרים האלה בעלי אורך חיים קצר במכוון, על מנת שנצטרך להחליפם בפרקי זמן מינימליים ולשלם יותר בטווח הארוך. אופנת המונים היא כנראה אחת הדוגמאות הטובות ביותר – תחום שכמעט ואין בו חדשנותומייצר מוצרים מתכלים להפליא למרות הטכנולוגיות הקיימות.

מוצרים שמתקלקלים מהר מייצגים כמובן רק חלק מהתמונה – את החלק השני משלימים מוצרים שנועדו לייצר צרכים מדומים. הדגם החדש של סכיני הגילוח שונה מהותית מהקודם; iPad 3  מייצג מהפכה טוטאלית לעומת iPad 2; ומעבר לכך, המוצרים החדשים האלה יספקו לנו חווית חיים שונה מהותית, תחושת עצמי משופרת ובטחון עצמי ביכולת שלנו לצרוך רק את האיכותי ביותר. baby_gillette

אמנם הביטויים המודרניים של התופעה כנראה כבר לא מפתיעים את רובנו, אבל מעניין לגלות את השורשים ההיסטוריים שלה. אחד הכתבים המוזכרים ביותר בהקשר לעליית התופעה נכתב ב-1932 ע"י ברנרד לונדון  ונקרא "Ending the Depression Through Planned Obselescence". לונדון מאשים צרכנים שהשתמשו במכוניות הישנות שלהם, בצמיגים הישנים שלהם ובבגדים הישנים שלהם לאורך יותר מדי זמן – בכך שהם גרמו למשבר הכלכלי הגדול. לונדון אף הציע שתהייה התערבות ממשלתית שתגדיר אורך חיים של מוצרים ותטיל קנסות על צרכנים שמשתמשים במוצר מעבר לזמן המוגדר.  בשנות ה-50 המושג חזר לחיים באמצעות ברוקס סטיבנס, מעצב תעשייתי שהגדיר התיישנות מכוונת  בתור "Instilling in the buyer the desire to own something a little newer, a little better, a little sooner than is necessary". ראיתי לא מזמן גם כרזות משנות הארבעים שנועדו לקדם את הקונספט בקרב מהנדסים – משום שרק כך הם יוכלו להציל את כלכלת ארצות הברית.

vintage-ads-16

תעשיית המכוניות הייתה בין התעשיות האמריקאיות שאימצו את עקרון ההתיישנות המכוונת. למעשה, ג'נרל מוטורס הצליחה לגבור על פורד באמצעות השקת דגם חדש כל שנה והצגת הדגמים הישנים כלא רלוונטיים. עד אז, מכוניות נמדדו בעיקר על פי העמידות והאיכות שלהן. פולקסוואגן התייחסה למאבק האיתנים הזה בשנות החמישים – כאשר יצאה במסע פרסום עם הסלוגן:

We do not believe in planned obsolescence, we do not change a car for the sake of change

שיטת הייצור והשיווק הזו יכולה לבאס באופן הבסיסי והפשוט ביותר – קומקום שמתקלקל בדיוק שבוע אחרי תום תקופת האחריות, גרבי ניילון שנקרעים, בגדים שנפרמים, וכו'. בנוסף לכך, המודעות לכך שהשקר השיווקי הזה הופנם – והדגם הקודם של האייפון נראה לנו מיושן כמעט כמו מכשיר טלוויזיה משנות ה-70  – יכולה להיות מתסכלת.

מעבר להיבטים האישיים, שיטת הייצור הזו מציבה דילמה לא פשוטה – מצד אחד, שיטת הייצור והצריכה הזו יוצרת כמויות עצומות של זיהום אוויר, זיהום קרקע ופסולת בלתי מתכלה – אשר פוגעים באופן בלתי הפיך בכדור הארץ ואולי מקרבים את קיצו.  מצד שני, אם נתחיל לייצר ולקנות מוצרים עם אורך חיים משמעותי, לא רק המגזר התעשייתי יאבד מנפחו, אלא גם מגזרי השירותים שתומכים בו והמגזר הממשלתי שיספוג את הירידה בתקבולי מסים. הצטמקות התוצר (כפי שאנו מודדים אותו היום) בכלל ואובדן מקומות העבודה בפרט, עלולים להיות בלתי נתפסים.

נדמה לי שזו דילמה מעניינת.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אבשלום  ביום מאי 9, 2012 בשעה 21:51

    א) מומלץ ביותר לראות את הסרט  the lightbulb conspiracy שעוסק בתופעה הזו.
    ב) הגילמה שאת מעלה בסוף תקפה רק בתוך מערכות ההנחות הלא-רציונלית של הקפיטליזם. ניהול רציונלי של כלכלה מתועשת מבוססת מדע (וזו הגדרה די טובה לסוציאליזם) היה דוחף לייצור של מוצרים בעלי אורך חיים מיטבי, תוך הוא מפנה את ההון שמתפנה לאחר שיצורם מוצה לייצור מוצרים אחרים, שירותים חברתיים (למשל, פחות עובדי ייצור, יותר מטפלי בריאות הנפש), או צמצום היקף העבודה (פחות זמן עובדים בלייצר, יותר זמן יושבים עם חברים וילדים על הדשא, שהיה לנו זמן לשתול ולטפח).
    האופציה של המשך הייצור בשיטה הזו היא אבסורד קטסטרופלי, שיוצר נזקים ודאיים לטווח הקצר והארוך, בשם אידיאל של "צמיחה" שאין לה דבר וחצי דבר עם צמיחה ריאלית ברת-קיימה.

    • אנה  ביום מאי 10, 2012 בשעה 21:36

      הי אבשלום,

      תודה על התגובה.
      בהחלט אראה את הסרט :)
      אתה כותב שניהול רציונלי של כלכלה היה מפנה הון לייצור מוצרים אחרים – אבל כמה מוצרים אחרים יש? איזה? ואם לא מוצרי צריכה, אז כמה פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומורות צריך? האם אנשים שעובדים היום במפעלים או בבנקים היו מסוגלים לעבוד במקצועות רכים ומבוססי תקשורת שאתר מזכיר כאן?
      אם כל המוצרים שאנחנו צורכים היו מחזיקים פי 10 זמן, האם עדיין הייתה לכולם עבודה, אפילו של 4 שעות ביום?
      אני פשוט לא יודעת, אבל יש לי תחושה שזה לא כל כך פשוט.  

      • אבשלום  ביום מאי 11, 2012 בשעה 14:54

        את נשמעת כאילו לעבוד 4 שעות ביום יהיה אסון (דרך אגב, יש מי שטוענים שזה בערך הזמן שאדם בשבטי ציידים-לקטים פרהיסטוריים הקדיש לאיסוף המזון. שאר הזמן הוא כנראה ישב עם החברים בצל). אני מכיר מישהו שכתב ב 1895 שיש מי שטוענים שאפשר לצמצם את יום העבודה לחמש שעות, אבל אנחנו במדינת היהודים נסתפק בשבע בינתיים. אם אפשר לספק את צרכי האנושות בארבע שעות עבודה ביום, מה ההיגיון לעבוד יותר? מה ההיגיון בכך שיש הרבה מאוד אנשים מובטלים בזמן שאחרים עובדים 12 שעות ביום ויותר?
        ההגיון אומר שאם אפשר לייצר בפחות עבודה, עדיף לחלק את העבודה בצורה אחרת ולהקדיש את שאר הזמן לפעילות חברתית, ללמידה ולפעילות יוצרת, מאשר לייצר מוצרים מיותרים כדי לשמור את כולם עסוקים, בודאי כשהעבודה המיותרת הזו מכלה משאבים מוגבלים של כוכב הלכת שלנו ופוגעת באיכות החיים.
        הבעיה היא שהמערכת הקפיטליסטית, בניגוד לאגדות שהיא מפיצה, היא מערכת לא-רציונלית.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מאי 15, 2012 בשעה 14:23

        ואולי בהמשך לכך, חשוב לשים לב שככל שאנחנו בעולם הולך וצומח אנחנו הופכות יותר ויותר לעבדים ושפחות. למשל, אם עד לפני אי אילו עשרות שנים מפרנס אחד יכל ביום עבודה נורמאלי להחזיק משפחה שלמה, היום הנחת המוצא היא שלשם אותה רמת קיום נדרשות שני מפרנסות. כניסת הנשים לשוק העבודה אמנם קידמה מאוד את זכויות הנשים ומעמדן בחברה, אבל באותה נשימה הגדילה את היקף העבודה הנדרש ממשפחה. יתר על כן, בגלל ששני בנות הזוג יוצאות לעבודה צריך עוד כוח עבודה שיבוא להחליף אותן בהורות. אמנם שכירת אומנת או שמרטף תורמת ל"צמיחה" אבל בפועל כל מה שהיא משיגה של שינוע של כוח העבודה כך שאנשים לא יגדלו את ילדיהם אלא ילדים של אחרים. 

        דוגמא אחרת, שדיברנו עליה בעבר, היא האבסורד שלפי המודל הזה גם מלחמות ומחלות הן רצויות כי הן תורמות לכלכלה. למה לעודד רק מוצרים פגומים? אפשר גם לעודד זיהום אוויר בטענה שהוא תורם לחברות התרופות ובתי החולים. 

  • אמיר  ביום מאי 10, 2012 בשעה 00:51

    תכלס. אין דילמה. אם לא צריך לקנות קומקום חדש כל שבועיים, אז לא צריך הרבה כסף. אם לא צריך הרבה כסף לא צריך לעבוד. 
    ואפשר לדבר גם על זה שגרביים שמאליות מהונדסות להתמוסס בכביסה? 

  • אסף  ביום מאי 10, 2012 בשעה 21:57

    http://mit.edu/krugman/www/BACKWRD2.html

     קלאסיקה בנושא

    אגב, נדמה לי שכבר היום רוב גדול מאד של העובדים הוא בענפי שירותים, לא?

     

    • אנה  ביום מאי 28, 2012 בשעה 20:01

      הי אסף,
      קלאסיקה ממש מוצלחת, לא הכרתי לפני, תודה! :)
      אגב, מחשבה שעלתה לי בעקבות קריאת קרוגמן – השוק של האפליקציות לסמארטפון מאפשר קבלה בחינם או רכישה של "מוצרים" – אפליקציות, שהם רק לכאורה tangible אבל בפועל יש להם מעט מאד השפעה על הסביבה (אפליקציה זוללת חשמל, מקום אחסון על סרברים, ומזרזרת את ההפחתה של הסמארטפון, אבל לא צריך לזרוק אותה לפח ולא צריך לייצר אותה במפעלים). מעבר לאפליקציות עצמן, יש גם את ה in-app-purchase – מליוני אנשים שרוכשים "סמי-מוצרים" בתוך האפליקציות – למשל, כלי נשק בתוך משחקים, גישה למאמרים נוספים במגזינים ועיתונים, רקעים נוספים לסמארפון, וכן הלאה. יכול להיות שככל שחלקים גדולים יותר של העולם שלנו יתרחשו בעולם הדיגיטלי המקוון והצורך במוצרי צריכה נוספים שהם לגמרי מוחשיים יקטן? 
       

  • יעל  ביום מאי 16, 2012 בשעה 12:56

    מעניין מאד! הסיפור הזה של חיי מדף קצרים (מהצד של "היצרנים") ושל צריכה מופרזת (מהצד של "הצרכנים"), אשר כמובן משפיעים זה על זה יצרה טרנד מאד מעניין בשיח הסביבתי-כלכלי אשר מכוון לשגשוג כלכלי ללא צמיחה, תחת ההנחה כי אנו חיים בעולם אשר משאביו מוגבלים וצמיחה בלתי מבוקרת תוביל לכליונם. ממליצה מאד להתסכל על ההרצאה הבאה: http://fora.tv/2010/06/09/Tim_Jackson_Prosperity_Without_Growth

  • אבינו  ביום מאי 27, 2012 בשעה 17:23

    למה "אם נתחיל לייצר ולקנות מוצרים עם אורך חיים משמעותי, לא רק המגזר התעשייתי יאבד מנפחו, אלא גם מגזרי השירותים שתומכים בו" למה?
    לא יותר סביר להניח שאם לא נצטרך לקנות מכונת כבישה חדשה אחרי שלוש שנים אז נשקיע את הכסף באפיק אחר? 
     

    • אנה  ביום מאי 28, 2012 בשעה 19:34

      הי, תודה על התגובה.
      מאד סביר להניח שאם לא נצטרך לקנות מכונת כביסה חדשה אחרי שלוש שנים, נשקיע את הכסף באפיק אחר. אבל יחד עם זאת, נדמה לי שיישארו פחות אפיקים. אמנם עדיין נוכל להשקיע בנדלן, בסחורות, בתחום הרפואה, במיזמים חברתיים (כי סביר מאד שיהיה להם יותר מרחב לגדול בו) וכו' – אבל ייתכן שיהיו לנו הרבה פחות אטרקטיבי להשקיע ביצרניות רכב, יצרניות מוצרי חשמל, חברות טקסטיל, וכו'.
      אני לגמרי מבינה מה אתה אומר, אבל אני לא בטוחה שמדובר בתרחיש חד משמעי. 

  • יוסי זעירא  ביום אוגוסט 16, 2012 בשעה 16:11

    רשימה יפה מאד. הזכירה לי סיפור ישן של אמי, שכשגרבי הניילון החלו להחליף את גרבי המשי, לאחר כיבוש סין בראשית המאה העשרים, הם היו בעלי אורך חיים ניכר. מהר מאד החלו להשחיל בהן פוטנציאל לרכבות וכו'. האם הדילמה של צרכנות מופרזת מול אבטלה נכונה כאשר יש בעולם כל כך הרבה עוני ומקומות רבים בהם אין אפילו צריכה בסיסית? זו עוד עדות לכך שיש עוד מקום ניכר לשיפור בכלכלה, ומה שמסבך את זה עוד יותר הוא שזה נדרש בהיקף גלובלי, לא בארץ יחידה. הפערים הגדולים באמת הם לא בתוך ארצות אלא בין ארצות (Bourginion and Morisson, AER 2000). האם יש לי פתרון? לא. האם צריך לחשוב על כך? הרבה מאד.

    • Dror Reshef  ביום ינואר 20, 2013 בשעה 23:20

      הפתרון הוא די "פשוט" – הון קרוב. הון בבעלות דמוקרטית ככל האפשר ומקומית ככל האפשר, הון בקוד פתוח ובחומרה פתוחה. כך עבודה של 4 שעות ביום או 10 שעות בשבוע לא תהיה בשורה גרועה, אלא בשורה טובה. כאשר יש לנו את אמצי הייצור שלנו, בדגש על ייצור מזון, מקורות מים, אנרגיה מתחדשת, דיור ובריאות אזי עבודה נמוכה יותר פרושה שיפור במצבנו.

      הדוגמה הפשוטה ביותר לזה היא ההון המשמועתי שיש לרובנו – מכונית בבעלותנו ובית בבעלותונו. לאחר שהשגנו את ההון הדרוש לנו לשם נוחות, האם אנחנו רוצים להגדיל אותו ככל האפשר? (לטענתי הרצון בצמיחה מעל שלב מסויים נובעת בגלל מרוץ אבולוצוני להרשמת בני זוג, ומעמד חברתי, לא בגלל רצון שקשור למוצר, כמו שהטווס מגדל זנב לא בגלל תועלת עצמית אלא כדי להרשים בת זוג). האם אנחנו רוצים לעבוד בתחזוקת ההון הזה ככל האפשר? התשובה היא לא – אנחנו רוצים ביצועים טובים של ההון שלנו עם תחזוקה מעטה ככל האפשר.

      הדבר לא מוגבל להון תעשייתי אלא גם להון חברתי, הון אנושי והון טבעי (מערכות אקולוגיות). בכל מקרה התאוריה לגבי רווחה והון היא לא שלי אלא של אירווינג פישר, הרמן דיילי ואחרים – כלכלת מצב יציב.

      התרון של דבר זה – אנחנו לא ממש חייבים שכל העולם יתנהג כך כדי לעשות את זה בעצמנו. השוק ישמש אותנו רק לשם מותרות, לשם ניצול יתרונות של התמחות אמיתית והבדלים גאוגרפים (לדוגמה החלפת אננס בשומשום), אבל השרידה שלנו לא תהיה מותנית בקיום השוק ולא בצמיחה אינסופית.

  • Dror Reshef  ביום ינואר 20, 2013 בשעה 23:31

    יש כאן כוונה טובה, ונושא ראוי, אבל קצת בלבלול לקראת הסוף.
    1. כדור הארץ לא מתקרב אל קיצו. אלא אם נדחף אותו אל השמש הוא ימשיך להיות כאן עוד איזה 4 מילאירד שנים.
    2. מה שמתקרב אל קיצו בקצב הרבה יותר מהר זה המין האנושי או לכל הפחות השלב שלו שדוגל בצמיחה אינסופית בעולם (ובייקום) סופי. השלב הזה קיים רק 200 שנה, עשו פעם ניסוי עם ניירות שכל דף הוא 100 מיליון שנה, לאורך חיי הכדור (כ 4 מיליארד שנים) כדי להבין כמה מאט זמן זה. אפילו כמה מעט זמן עבר מאז המפכה החקלאית מלפני 10,000 שנה.
    3. מלבד זיהום יש גם משאבים טבעיים. הצלחנו לחסל בערך חצי מעתודות האנרגיה שלנו לדוגמה. רוב החיסול בוצע ב-60 השנים האחרונות. זה טיבו של גידול מעריכי. הוא גדל בקצב מפלצתי. אם לדוגמה המין האנושי ימשיך לגדול בקצב של 1.1 אחוז לשנה, הוא יגיע למסת הייקום בתוך 10,500 שנה. (זה לא אפשרי ולוא בגלל שאין לנו דרך להגיע לכל היקום בתוך כל כך מעט זמן שלא לדבר על כל הסיבות האחרות). באותו אופן אין דרך להמשיך להגדיל את התוצר הפיזי או את התוצר הפיננסי בקצב דומה (התוצר הפיזי ידרוש מסה שגדלה באופן קבוע או לחלופיןן שמתשיהו קצב התחלופה שלו יגדל מעל מהירות האור, התוצר הפיננסי לא יכול להתרחק יותר מידי מהתוצר הפיזי בגלל מגבלות חוקי יעילות של אנרגיה).
    4. במשך רוב חיי המין האנושי הוא חי עם כלכלה ללא צמיחה משמעותית. לא בגידול האוכלוסין ולא בתוצר לנפש. כדאי שנמצא רמה נחמדה של הון לנפש ועם כלכלה מחזורית (אנרגיה מתחדשת ומשאבים מתחדשים) ונעבור לכלכלת מצב יציב, במקום לנסות לכתוב מחדש את חוקי הפיזיקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: